כל שיטות הטיפול מבוססות על ההנחה שמקורו של הקושי באסוציאציות בלתי-מסתגלות המשפיעות על ההתנהגות, המחשבות והרגשות של המטופל. הקושי משתמר באמצעות תהליכים קוגניטיביים והתנהגותיים בלתי-מסתגלים. מטרת הטיפול היא לבחון סיטואציות מהעבר הקרוב של המטופל שבהן הופיע הקושי ולהבין את הקשרי הופעתו. על כן, רבות מהגישות מעודדות היזכרות רגשית בסיטואציות "בעייתיות", שלאחריהן התרחקות. ההתרחקות יכולה להתבטא באתגור קוגניטיבי (בחינה מחודשת של המחשבות שהופיעו בסיטואציה) או בחינת התנהגויות חלופיות שהיה אפשר לנהוג בהן.

הגישה ההתנהגותית מבוססת בין השאר על מודל ההתניה הסמויה, לפיו גם תהליכים קוגניטיביים, כגון מחשבות אוטומטיות, נרכשים בתהליכי למידה הדומים ללמידה ההתנהגותית. הגישה הקוגניטיבית (הכרנית) מבוססת על ההנחה שכל אחד מגיב אחרת כלפי המציאות בהתאם לפירוש שהוא נותן לה. תרפיית ה-CBT משלבת את הרעיון לפיו על מנת ליצור שינוי אצל המטופל יש צורך בשינוי בתפישת המציאות (כפי שנעשה בטיפול הקוגניטיבי) עם הרעיון שנדרש שינוי בהתנהגות המטופל – ולכן יש צורך גם בלמידה ותרגול של התנהגויות חדשות (כפי שמקובל בטיפול ההתנהגותי).